צפת

Tzfat, 2019

מחשבה אחת על “צפת”

יאיר ורון הגיב:

אוקטובר 6, 2020 בשעה 12:09 pm

הטגארטים – נוף מורשת ביטחון

נופי הביטחון ונכסי המורשת בישראל מייצגים מניפה אדירה. ניתן להגדיר נופי מורשת ביטחון כתחום במורשת התרבות הכולל קבוצת אתרים, נכסים ונופים בעלי זיקה ישירה או עקיפה לאישיות, לנסיבות ולאירועים ביטחוניים – צבאיים או אזרחיים – בעלי ערכים ומשמעות מקומית, לאומית או אוניברסלית. חלקם עדיין משרתים את הפונקציה שלשמה הוקמו, וחלקם פסקו מלמלא את ייעודם המקורי.
לצד נכסים ונופי בטחון שהוגדרו כראויים לשימור בזכות ערכיהם ההיסטוריים ישנם אחרים, לרוב במצב נטוש, שמעלים שאלות מהותיות באשר למדיניות שימור מורשת תרבות, אתיקה וניהול משאבים. שרידותם של אלה נובעת הן ממאפייניהם הפיזיים, ממיקומם במרחב ומתפקודם בעבר. אך מעבר לכל אלו חשיבותם עולה מיחסי הגומלין המתקיימים בינם לבין החברה כמי שמבטאים ומשקפים את זהותה, תרבותה, אורחותיה וצרכיה הביטחוניים – בעבר ובהווה. קשרים וערכים אלה מחזקים את הדרישה להגן על נופים ונכסי ביטחון ולשמר אותם, הן ברמה המקומית הן ברמה האוניברסלית.
הנוף הארץ ישראלי מתייחד במגוון רחב של אתרים ונכסים מוחשיים המייצגים ערכי הגנה וביטחון. בנוסף מתקיימים ביטויים נוספים למורשת זו הבאים לידי ביטוי בין השאר בשמות של מקומות, יישובים ורחובות המשמשים כאמצעי הנצחה בעידן המודרני, ובאופן דומה קריאתם של בתי עלמין, מוזיאונים, אנדרטאות ולוחות זיכרון על שם של גנרלים ומפקדים, מבצעים צבאיים ואף על שם חללים. נוכחותם של אלה במרחב מייצרת ומקיימת דיאלוג מתמשך בין המרחב הפיזי לבין סדר היום המקומי, הלאומי והאוניברסלי. עוד התפתחו בישראל קהילות חברים הנושאות זיכרון של מאורע או אתר הנקשרים בפעילות הגנה וביטחון. תופעה נרחבת זו מקורה בזיכרונות ובנוסטלגיה שמקומות אלה מעוררים, אך גם בזכות נגישותם הגיאוגרפית – מרחביה המצומצמים של ישראל.
מבני הגנה וביטחון, כמו נופים ומרחבים מיושבים, הם עדים היסטוריים לדרמה האנושית הגדולה המשלבת טרגדיה וגבורה הראויים להישמר בזיכרון. ככאלה, הם גם מקומות מובהקים לעידוד חשיבה המקדמת לשלום; הם עדות מוחשית להתפתחותן ולהתעצמותן של שיטות בנייה למטרות הגנה כמענה יעיל לאיומים משתנים. הם מבטאים את כוח ההמצאה האנושי ואת חילופי הידע והניסיון הטכנולוגיים והמדעיים שהולידו מערכות קשרים בעלות ערך ועניין בתחומים רבים ברחבי העולם. בזכות הערכים שהם נושאים ביכולתם לספר את ההיסטוריה בגוף ראשון, בעוצמה וברגש רבים, והם חלק בלתי נפרד מהבניית זהות קהילתית, לאומית ואוניברסלית.
מבני מצודות המשטרה הבריטית הן דוגמה מובהקת לנכסי מורשת ביטחון המתקיימים בנוף הארץ-ישראלי ומייצגים ערכי מורשת תרבות הראויים להכרה ולהגנה. למן הקמתן היו המצודות מרכיב בולט בנוף ועד היום הן משמשות עדות מרשימה לנוכחות שהייתה לשלטון הבריטי. בנוסף, הן מהוות נקודת ציון היסטוריות משמעותית במפת הזיכרון הקיבוצי הישראלי ובזיכרון האישי סובייקטיבי של משפחות ויחידים ששירתו, חיו וגדלו בתחנות המשטרות. בהיותן אלמנט בולט בנוף הארץ עד היום קל לאתרן במרחב, בעיקר בשל המאפיינים הפיסיים שלהן (צבען, נפחן ומספרן), מיקומן האסטרטגי לאורך דרכים ראשיות, בסמוך למרחב אורבני ובנוף הפתוח, ובהמשכיות תפקודן.
הקמת מבצרי המשטרה היתה תולדה של המלצותיו של סר צ׳ארלס טגארט (Charles Augustus Tegart) שהוזמן ע״י משרד המושבות הבריטי במטרה לשקם את משטרת ארץ ישראל ולהציע דרכים למלחמה בטרור. מיזם משמעותי זה אשר כונה בפי הבריטים PBP – Police Building Program כלל הקמת תחנות משטרה מבוצרות במקומות אסטרטגיים בכל חלקי ארץ ישראל. בין אפריל 1940 ועד אוקטובר 1941 הוקמו 55 מבנים. שבעה מבצרים נוספים נבנו בהמשך, בין ספטמבר 1942 ועד נובמבר 1943. זוהי היתה זו יוזמת הבנייה הגדולה ביותר שידעה הארץ עד-אז.
נסיבות תכנונם והקמתם של הטגארטים הובילו לטיפוס בניין ייחודי שלא ניתן לשייכו לסגנון מסויים. ובכך, בניינים אלו מהווים עדות חיה לתקופה היסטורית ומכרעת בתולדות הארץ. השילוב של הפונקציה הפרוזאית של המבנים, על מאפייניה המגננתיים, הדרישה להתבססות על תוכנית פשוטה וחזרתית שמתאימה למצבים סביבתיים שונים, ולטכנולוגיות וחומרי בנייה זמינים (המאפשרים הקמה בזמן קצר ובעלות וכוח אדם מינימליים) – כל אלו הכתיבו את אפיונם האדריכלי כמבנים פשוטים למראה, ספרטניים באופיים ועניים בפרטים ואלמנטים קישוטיים.
ואולם, למאפיינים אלה נתווספו אלמנטים אדריכליים מהותיים שהעניקו לבניינים את אופיים הייחודי והמובהק. בבסיס שילובם של מרכיבים אלה עמדה הגישה האדריכלית הרגיונליסטית שאימצו הבריטים בכל מושבותיהם, ושעיקרה בנייה תוך שימוש במאפיינים אדריכליים מקומיים ו/או מסורתיים למקום (כפי שזיהו אותם הבריטים).
במקרה של מבני הטגארט, ניתן לזהות מספר רב של השפעות מקומיות, וקשה שלא לקשור בין מאפיינים בניינים של תחנות הטגארט למסורת הבנייה הערבית-מסורתית והים-תיכונית מצד אחד (לדוגמא, מבנה ה״חאן״ הנפוץ בארץ), ומאידך לסגנון הבנייה הבינלאומי, שאומץ ע״י אדריכלי התקופה המקומיים, ברובם הגדול יהודים, הרשומים ב"חוג האדריכלים" ושהועסקו על ידי מע"צ המנדטורית, שראו בסגנון הבינלאומי (שהתפתח מסגנון הבאוהאוס) את המפתח לאדריכלות ולבנייה המודרנית תוך התאמתה לתנאי האקלים המקומיים.
לקיומה של רשת המבצרים, כמכלול, הייתה השפעה מרובה על המצב הביטחוני ביישוב. מעבר לכך, רבים מבנייני הטגארט שימשו, כל אחד בפני עצמו, זירות התרחשות לאירועים משמעותיים בתקופה שלפני קום המדינה ובמלחמת השחרור מלאו תחנות המשטרה תפקיד מרכזי. במיקומן האסטרטגי, בעמידתן ובעוצמתן נשזרו סיפורי גבורה רבים.
כשמונים שנה ויותר לאחר הקמתן, רבות מהמצודות היום מחזיקות עדיין בתפקיד המקורי שלשמן הוקמו. הן משמשות את משטרת ישראל, צה״ל, שב״ס והמשטרה הפלשתינית. אחדות נמצאות בשימוש אזרחי, אחרות זכו למעמד כמונומנט וכיד זיכרון. לאורך השנים נעזבו מספר מצודות והן עומדות חשופות ופרוצות בנוף הפתוח, כמעין תזכורת או רוח רפאים. חלקן אף נהרס בנסיבות שונות.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר