נחל עוז, 2017

Yad Mordechai, 2017

6 מחשבות על “נחל עוז, 2017”

Yogvan הגיב:

אוגוסט 16, 2020 בשעה 8:12 pm

שני צדדים יש לגדר זו קשה וזו גם כן. השביל שנראה כאילו נחצה מחלקת מרעה
משובחת טומן בחובו חשש ומחנק, כשטח השמדה ותחושת
כליאה ופחד בצד אחד, ובצד השני עולה קול שירת העשבים, משירת העשבים נעשה ניגון ניגון של רועה, ניגון של תקווה

הגב
אופיר זמירי הגיב:

דצמבר 20, 2020 בשעה 10:54 am

גדר שכזו
בעצם מהווה מכשול
לאדם שעד אז היה כל יכול
היא מקשה את הכניסה למקום מסויים
אבל זה מקובל כי ככה מתהגים ברוב העולם

אבל הגדר הזו
לה יש אופי מיוחד
למנוע חדירתו של עם ספציפי אחד
כבר שנים שהיא באותה פוזה
עומדת יציבה תחת כל איתני הטבע
עומדת בלי שום שינוי
מידיי פעם מוסיפים לה עוד איזה ברזל בלוי

עם השנים עברה בי סוג של מחשבה
אולי יבוא יום ולא יצטרכו את הגדר המוזרה?
אך השנים עוברות
ורק מתווספות עוד ועוד גדרות
כל פעם ישוב אחר שנמצא בצרות

אבל עדיין יש בי מחשבות של תקווה
אבל לה
חיים משלה
כי היא, גדר שכזו
עקשנית שכזו

הגב
מרב מאור קומלוש הגיב:

דצמבר 28, 2020 בשעה 5:49 pm

מיקום כיוון – שתי מילים שהפכו לבקשה הכי שכיחה שלי מהסיורים על הגדר אי שם באמצע שנות ה90 .
צורך אמהי בגיל 20 לדעת איפה כל סיור נמצא,בעיקר כשהתקבלה התראה על ירי , חתך בגדר ,רעש לא ברור, עקבות שלא פוענחו,עשן מיתמר וכו.
חלק ניכר מחיי הפך לנקודות,סימינים,בחינה אינסופית של הגדר הזו.
הייתי מתעקשת לנסוע לאורכה אישית לבחון בעיניים שלי כל סנטימטר,עץ, מבנה, סימן שיעזור לי למקם כוחות שקוראים לעזרה.

עקבות של ילדים בסמוך לה שברו את ליבי .
עקבות של מבוגרים שדמיינתי כרוצים לברוח לישראל למצוא פרנסה ולהאכיל את ילדיהם גרמו לי לפתח יחסים כפולים אל הגדר הזו .

התפתח בי רצון להרוס אותה . הרגשתי חובה להגן עליה.

השתחררתי מצה"ל.

הגב
גיא לוי הגיב:

אוגוסט 14, 2021 בשעה 8:59 am

נולדתי בין גדרות, לא אלה שבתמונה, הן הגיעו מאוחר יותר, הייתה גדר נמוכה, אבל הייתה גדר שהגדירה אותנו, המחשבות שלנו היו כלואות בין גדרות, החיים שלנו היום בין גדרות. זו המציאות שהכרתי, שהגדירה אותי, נולדתי בנחל עוז, הייתה לי ילדות נפלאה, יכולנו לחצות את השער בין הגדרות אל השדות כאוות נפשנו, לכיוון מזרח, לחפש מטבעות עתיקים בנחל אחרי הגשם, לאתר חרסים שבורים באתר הכורכר, או ללכת לאיבוד בשדה החיטה העולה בימי קיץ. אבל תמיד חזרנו אל בין הגדרות שהגדירו אותנו, את מי שאנחנו אל מול מי שהם, גדלנו מופרדים, לא היכרנו מציאות אחרת, אלה שגידלו אותנו כנראה גם לא הכירו מציאות אחרת, אלה שקיבלו את ההחלטות של חיינו כנראה לא רצו שנכיר מציאות אחרת. גדלנו בין גדרות, חיינו בין גדרות. כשהייתי בן שש עשרה, אי שם בחצי הראשון של שנות השבעים של המאה הקודמת, נשלחתי בתכנית חילופי נוער לשישה חודשים לארצות הברית של אמריקה, התגוררתי אצל משפחה בפרברי שיקגו. המפגש הראשון שלי עם הפרבר היה של בהלה, יראה וחרדה, לא היו גדרות שתחמו את השכונה, לא היו גדרות בין הבתים, כמו אצל סבא וסבתא שלי בקריית חיים, לא היה שער כניסה, פשוט עמדה לה שם תיבת הדואר, מסמנת את הזהות של המשפחה המתגוררת בבניין. הגוף הצעיר והמוח המתפתח מאנו להבין, הקשתי על מארחי, למה אין גדר סביב הבית, הם לא הבינו את השאלה, למה צריך גדר, למה באמת צריך גדר תהיתי, מתקשה להבין למה לא צריך גדר. התמיהה רק התחזקה ביום הראשון בו הלכתי לבית הספר הציבורי, גם סביבו לא הייתה גדר, לא סביב מגרש החניה ולא מסביב לבניינים או מגרשי הספורט. אין גדרות. יש בני אדם שחיים בלי גדרות. יש בני אדם שהגדרות חיות בתוכם ומגדירות את תודעתם, עד היום.

הגב
אריאל עמית הגיב:

ספטמבר 17, 2021 בשעה 1:56 pm

שתי גדרות מקבילות מעולם לא נפגשות

הגב
חנה תדהר הגיב:

אוקטובר 9, 2021 בשעה 10:14 am

לא דומה אך מחזיר אותי באחת לגדרות אחרות, אלו המקיפות מחנות ריכוז. לא, לא דומה. אבל גדרות.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר