DA3_3830-copy

מחשבה אחת על “DA3_3830-copy”

נמרוד טל הגיב:

מאי 11, 2023 בשעה 6:38 pm

דנה יקרה,

מה שלומך? מצטער על התגובה המאוחרת. זה לא היה לוח הזמנים הצפוף (הגם שהוא כזה…), אלא השקיעה לתוך העבודות שלך, המצולמות והכתובות כאחד. במיוחד ביליתי זמן רב בעיון בתמונות באתר, לעיתים חוזר לאותה תמונה שוב ושוב ושוב. בסוף בחרתי להגיב דווקא על אחת כשהגעתי אליה בפעם הראשונה. היא שבתה את ליבי ויזואלית ופתאום, אחרי הקריאה של טקסט הפתיחה של הפנטום הציוני, היא גם חיברה אצלי את הרבה תחושות ורעיונות שעלו בערבוביה בימים האחרונים: החי שעולה על הדומם; המשתנה שחולף על-פני הקבוע; הלא-יציב מלא התקווה מול היציב והמדכא; האי-טופיה ששורדת את האוטופיה.

ועוד, הרעיון של ״מצוקות באוטופיה״ התחבר לי עם הקריאה והעיון בתמונות לתחושות שיש לי כאדם בישראל, היום. בעיקר לחשש שאני החלקי, הלא-שלם, הלא-יציב, אדרס ואבלע על-ידי אוטופיסטים ועל-ידי חזונות ושאיפות לאוטופיה. אני ממש מרגיש שאני נאבק היום על הזכות לחיות בעולם לא-מושלם, אבל חי.

ככלל, אני מאד מתחבר למאמץ האומנותי והאינטלקטואלי שלך לתעד את הסדקים, את השברים, את אי השלמות הציונית, אבל לא רק. הגם שאני חש שזוהי חוויה קשה עבורך, נראה לי שדווקא דרך תיעוד כזה – של השבור, של הלכאורה מת – את נותנת לחזון הזה חיים, והרבה יותר ברי קיימא מאלו שניסו האוטופיסטיים הציוניים ליצור. אני רואה את השבר הרבה פחות כאובדן השלם, כמו שהוא פריצת הרוח החייה מתוכו.

כל זה מתחבר לי גם לרצון שלך לייצר הפרעה במקום שבו הסדר מוגזם. בקריאת הסיפור על העין העצלה, למשל, שאלתי את עצמי האם יש בכלל דבר כזה ״ישר״? אין אוטופיה כפי שאין ישר. וטוב שכך.

ויש עוד המון רעיונות שאמשיך להפוך בהם ורבים אקח איתי למחקר ולחיים בכלל: יציאה לצילומים כמוה כביקור בארכיון; פעולת הפיתוח הכימי בו פתאום מופיעה תמונה כמוהו כהתבוננות בעבר כשפתאום עולה ממנו תמונה; תיעוד הלא-קיים ולא לצוד רוחות רפאים, אך כן לתעד את אין; השואה כתחליף לאידאולוגיה וההשלכות של זה. ועוד ועוד ועוד…

אני יודע שדבר כאן אינו מעובד, אבל רציתי לכתוב דווקא כשאלו פני הדברים, אולי כדי לאפשר מבט לתהליך הקריאה והעיון שלי בעבודה שלך.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר