ליפתא, ירושלים

Lifta, Jerusalem, 2018

יוסי וקסמן הגיב:

אוקטובר 2, 2020 בשעה 4:15 pm

״איך לדבר בשפת בריכה? בריכה מרובעת, בנויה מאבני חירבֶּה, מטויחת היטב, שלושה מטרים אורכי, שני מטרים רוחבי, חצי מטר גובהי. בריכה שנראית כמו מזבח גדול, ארכאי, בקצה הגן. האם לבריכות נוי כמוני יש שפה משלהן? שפת המים, אולי? שפת היְרוֹקת הנאחזת בדפנות וברצפה?
אני בריכת המים. האם שיקפתי את המראות במדויק? האם הראיתי את כל הדברים כפי שקרו באמת, או שייפיתי את המציאות? האם החסרתי, רימיתי?…
אהבתי את הרגליים שהיו טובלות אצלי. שלו, שלה. אהבתי את שכשוך האצבעות במים השחורים. אהבתי את השתקפותם, את דמותם שהייתה נשבּרת במים. האִם יש דבר כזה, גבר-אישה-בריכה? כמו סוס ורוכבו שבטִשטוש של הֶרֶף נהפכים לקֶנטָאוּר? אני חושבת שכן. ממכונית חולפת בדהרה על הכביש הייתם טועים לחשוב שזובחים עלי בני אדם.״

תולדות האמנות, רומן | יוסי וקסמן | הוצאת חרגול-מודן 2015

הגב

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר