בית קברות לקירות, 2021

2 מחשבות על “בית קברות לקירות, 2021”

איסי ממנוב נוריאל הגיב:

יולי 22, 2021 בשעה 2:24 am

כל ערימה היתה בית. היו אנשים. ראשים צצים מהחלונות, אימא קוראת:'האוכל מוכן' ואני מציץ לתוך החלון הריק ומריח…. כמו במנהרת הזמן, מאכלים מבושלים…. קאט. סנכיריני מדי. היו חיים, כן, היו צוחקים, רבים, בוכים, חוגגים ומתאבדים. היתה קהילה ואיננה, כמו פה כמו שם… כמו אתמול כמו אז…. ואינם. היו אנשים ואינם. תקופות ואינם. חיות נכחדו ואינם. ואינם. וגם אני עוד קצת ואיני.

הגב
עדי ניר שגיא הגיב:

ספטמבר 1, 2021 בשעה 7:44 am

בשנת 2004 פגשתי מבוגרים בשנות השלושים לחייהם, שהיו בני נער בעת פינוי חבל ימית.
בראיונות שערכתי עמם התעניינתי ב"מחיר", החשיפה שלהם לפינוי כפוי בגיל ההתבגרות במסע החיים לאחר יותר משני עשורים. בעת הזאת, טרם פינוי גוש קטיף ( 2005), זה היה אירוע פינוי ראשון מסוגו עבור החברה הישראלית.
נושא הריסת הבית עלה ככאב עז גם בחלוף שנים רבות. אמירות כמו … לראות לראשונה בחיי את אבא בוכה על גבי הריסות הבית… זה אירוע שלא אשכח לעד… "לבהות בשיירי הטפטים של החדר שלי מבצבצים קרועים מעל ההריסות.. זכור לי כרגע קשה וכואב לבלי די.. מה שהנכיח רגשות של חוסר אונים גם של המבוגרים סביבי …" …" קולות ההריסות מהדהדים באוזני שנים רבות לאחר שנופצו….
אמירות אלה עלו וצפו בעיקר בשאלה העקרונית של האם היה נחוץ להרוס את הבתים טרם הפינוי וגם האם נכון היה שבני נער יצפו בכך.
מתוך שיח עומק עם המפונים עלו סוגיות של מחירים של העובדה שפונו הבאים לידי ביטי בחייהם שנים ארוכות מאוחר יותר כמו ארעיות בחיים ואף קושי בבניה פיזית של בית קבע גם בחלוף שנים. עם זאת נכרו חשיבותם של משאבים בהתמודדות מהעת ההיא כמו משפחה מתמודדת, קהילה תומכת , חברים ככאלה שסייעו בעיבוד החוויה הקשה.
עסקתי במושג של "צלקת של פינוי כפוי" שבאה לסמל שצלקת קיימת, והגלדה הינה תוצאה של רכיבים שונים במסע החיים הבוגרים.

…"אֶבְכֶּה וַאֲגָרֵד בְּחֶרֶס-זִכְרוֹנוֹת
הַפֶּצַע הַהוֹפֵךְ צַלֶּקֶת…." מתוך בָּעִיר, רחל בלובשטיין תרפ"ח

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר