_DAH2584

Mount Scopus, 2018

3 מחשבות על “_DAH2584”

נטע גל-עצמון הגיב:

אוגוסט 15, 2020 בשעה 9:57 am

שעת ההרים הוורודים
אמא שלי, יעל עצמון, נפטרה לפני שנה. דפדפתי בין תצלומיה של דנה, וחשבתי על ספרו של רולאן בארת "מחשבות על הצילום." בחיבור אחרון זה של בארת, הוא מתאר באופן אינטימי ונוגע ללב, את חיפושו אחר התגלות אמו בתצלומים ישנים, לאחר פטירתה. והנה אני, מחפשת את אמא שלי בתצלומיה הירושלמיים של דנה. מקבץ תצלומי קמפוס גבעת רם בו לימדה אמי, כמרצה בחוג לסוציולוגיה, עורר בי זיכרונות נעימים של ביקורים משותפים שלי במקום זה איתה, כילדה. מבני האבן של הקמפוס, הנטועים בתוך המרחבים הירוקים, הפתוחים, בלב העיר, עצי האורן הגדולים, עליצותה של אמא בפגישותיה עם קולגות, האופן הבוטח והנינוח בו פסעה בשבילי המקום, איסוף הפיניונס בצל, לרגלי העצים. תצלום האצטדיון רחב הידיים של הקמפוס שצולם על ידי דנה בחורף, בשלג, הזכיר לי את אותו מקום עצמו, בתפאורה הפוכה של חום יולי אוגוסט. קייטנה מיוזעת לילדי עובדות/י האוניברסיטה אליה נשלחתי בקיץ, ריצות שנואות סביב הארנה, שוקו ולחמנייה. ובכל זאת המשכתי לחפש את התצלום ה"נכון" ממנו תשתקף דמותה של אמי, באופן מדויק יותר. כשכמעט וויתרתי, נתקלתי בתצלום הזה, שמיד הפעיל בתוכי רעד של זיכרון מתוק. שעת ההרים הוורודים, כפי שקראה אמי לשקיעה מעל הרי יהודה הנראית בתצלום זה, ניבטה ממרפסת הבית בו גדלתי, בקומה השלישית ברחוב אלי כהן 3 בירושלים. קולה של אמי הקוראת לי לבוא מהר למרפסת, תחושת הדחיפות המהולה התרגשות, של שתינו. היינו עומדות קרוב, כתף אל כתף, עם הפנים למדבר, צופות בשקיעה שבכל ערב מחדש, נראתה ייחודית ויקרת ערך. קסם שנמשך כמה דקות בודדות ונעלם. ואף כי ידענו כי ישוב מחר, בכל פעם היה מלווה בתוגה. רגע של אינטימיות שלי ושל אמא, שהתקיים במבט משותף החוצה, מתוך הבית אל מרחבי המדבר, חוות יחד את פלא הבריאה. כמה עדינות היתה ברגע הזה של התפעמות משותפת מהנוף הנשגב. ללא מילים, בשתיקה רכה. "לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים", כמאמר השיר. ההרים הוורודים של ירושלים, הם שנתנו לי את שמי.

נטע גל-עצמון
אוצרת וחוקרת אמנות עכשווית

הגב
גלית ראוכוורגר הגיב:

ספטמבר 17, 2020 בשעה 7:37 pm

פעם פעם לפני המון שנים ראיתי באמפיתיאטרון היפיפה הזה הופעה של להקת סאנקאי ג'וקו היפנית. הרקדנים המעולים והגמישים שהיו צבועים בלבן השתלשלו בין העמודים כשנוף הרי יהודה משמש להם כרקע. זכורה לי חוויה מהפנטת

הגב
אביב רחמים הגיב:

מאי 9, 2021 בשעה 7:51 am

הקו פרשת מים של החברה הישראלית מן מוסד השכלה הגבוהה שעל ההר הירוק עד למורדות ים המלח ולמדבר הצחיח ולכפרים של מזרח ירושלים.
מצד אחד תאטרון יווני מצד שני מזרח תיכון.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר