_DAH2507

Mount Scopus, 2018

מחשבה אחת על “_DAH2507”

אשר סלה הגיב:

אוקטובר 24, 2020 בשעה 10:14 am

התמונה שלפנינו הינה דימוי מתעתע למושגים שנכנסו לשיח האינטלקטואלי העכשווי בעקבות הגותם של פרויד, היידגר, פוקו, דרידה ואחרים, כגון: Weg-sein , Verschiebung, Hétérotopie ,Hors-lieu.
מושגים אלו ודומים להם מביעים תחושות של העתקה, דחיקה והזרה של הסובייקט המודרני ביחס למקום הימצאותו. ומהו הפנטום אם לא ביטוי של האל-ביתי ושל נוכחות ההד של דבר שחלף? מעין טופוגרפיה של הלא-קיים?
מערת ניקנור שבצילום היא חלק ממערכת קבורה מהתקופה ההלניסטית, אשר התגלתה בראשית המאה ה-20 בהר-הצופים בירושלים. הגלוסקמאות המקוריות עם שרידי נכבדי העיר, מהזמן שבית המקדש עדיין עמד על תילו, הועברו למוזיאון הבריטי בלונדון, והמקום יועד לשמש כפנתיאון לגדולי האומה. בשנת 1934 נטמנו שם עצמותיו של יהודה לייב פינסקר, אשר נפטר ונקבר באודסה ארבעים ושלוש שנים מוקדם יותר. בשנת 1941 הובא מנחם אוסישקין למנוחת עולם באותו מקום. אף על פי כן, לאחר מלחמת העצמאות הוחלט לקבור את גדולי האומה בהר הרצל, ומאז, משמש המקום כגן הבוטני האוניברסיטאי. סוגיית ההעתקה באה לידי ביטוי גם בהקשר לגן הבוטני, אשר 'הוכפל' עם הקמת גן נוסף בצמידות לקמפוס גבעת רם ב-1954. כך יצא, ששני אבות הציונות ברוסיה קבורים זה לצד זה במקום שחדל להיות אתר קבורה והנצחה, ונמצאים למעשה "בשטח מת" של ההיסטוריה הלאומית.
גם מי שאינו מכיר את סיפור המקום, יכול להבין רבות מהתבוננות בצילום. הקומפוזיציה מבוססת על שישה אלמנטים מלבנים: שני פתחים פתוחים, שנים אטומים על ידי מצבה, הרצפה מימין וקיר החלל. מן הצילום עולה תחושה עזה של אי הלימה בין האלמנטים הללו – הקונטרסט בין הריצוף המשרדי של שנות השישים לבין המבנה הקבורה הקדום, בין קרן האור הצהבהבה של המנורה בסגנון anglepoise לבין התאורה הטבעית הפורצת פנימה מבעד לפתח המערה, מיקום המצבות של פינסקר ואוסישקין שלא במרכז הצילום וההחשכה ההדרגתית של החלל, מן המואר מלמעלה אל העלטה של העולמות התחתונים. כך הפך הצילום למטאפורה מובהקת ומטרידה של הקיום האנושי, מעבר מן האין אל האין בדרך השום-מקום.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר