_DAH2224

Mount Scopus, 2018

מחשבה אחת על “_DAH2224”

Tamar הגיב:

אוגוסט 20, 2020 בשעה 7:42 pm

הגעתי להר הצופים אחרי קצת יותר משנה בצרפת. סמסטר וקצת בסורבון, אביב, קיץ ותחילתו של הסתיו בחוות העיזים של מישל מאט, בבאניוס, כפר קטן לא רחוק מן העיר הקטנה טארב, שאינה רחוקה מאד מן העיר הקצת גדולה יותר, לורד. לא היו אז פלאפונים או אינטרנט והחווה הייתה מבודדת ורחוקה מאד – גיאוגרפית, מנטאלית, שפתית – מג׳נין שבה נפצע הראל בשלהי החורף; מסיירים שם הדרכתי חיילים איך לירות מטנקים רק בשנה שלפני כן; מההפגנות לפתחי מנהרות הכותל בהן השתתפנו תדירות; מהר הצופים.

היום הראשון בשנה. בגוש 8 למטה, במדרגות שמתחת לרחל, הייתה עמדת הרשמה לפעילות כלשהי, או אולי למועדון – אני כבר לא זוכרת. זוכרת רק שעמדתי בתור והרגשתי שייכת לא שייכת, זרה ומקומית כאחת בתוך הארכיטקטורה הזו שמקרבת ומרחיקה, שסוגרת בבטון, אבל מתחזקת הבטחה על קיומו של החוץ הניצפה לפרקים דרך חלונות מאורכים, צרים כפתחי ירייה.

סבא שלי, שהיה ביוכימאי וגם רופא, אמור היה להימנות על חברי השיירה להר באפריל 48׳. כבר עלה על אחד האוטובוסים, אבל הוחלף ברגע האחרון וכך ניצל מן הטבח בשיח ג׳ראח. שמונה שנים לאחר מכן, בשנת 56׳, באמפיתיאטרון שבהר הצופים, הוא קיבל את פרס ישראל ברפואה מלוי אשכול.

בגוש 8 למטה היו השיעורים במוסיקולוגיה. למעלה היה את אולם ה-300 שבו למדנו מבואות בפילוסופיה. ובאמצע היה הקפה של רחל, שם שתינו תה רותח גדוש סוכר ועלי נענע בכוסיות קלקר והסתכלנו על הבנים ועל הבנות, ועל המרצים והמרצות, וחלמנו חלומות על עתיד שנפתח כמניפה. גוש 8 היה מרכז החלומות.

אחר כך נסעתי לגרמניה ואז לאמריקה ונעדרתי הרבה שנים ונדדתי, והחכמתי, וצברתי תארים והגשמתי חלומות.

היום אני מלמדת שיעורים, בעיקר בגוש 3 ובגוש 4 כשלא בזום. פתאם אני עומדת מולם, מול עיניהם של תלמידי, במקום שבו עמדו מורי – מנחם, ירי, עדי, רותי, נפתלי, אבישי, כריסטוף, מיכל – ומרגישה יותר לא שייכת, יותר זרה, פחות מקומית.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר