2017, הקרייה

Hakirya/Rabin Camp, 2017

2 מחשבות על “2017, הקרייה”

עדי פרי הגיב:

אוקטובר 26, 2020 בשעה 7:45 am

התחלתי לסרוק אחר התמונות ופתאום תמונה אחת תפסה את תשומת ליבי עם תחושה מוכרת שלא נתנה לי להמשיך לחפש אחר משהו זר. כך ידעתי שזוהי התמונה שאליה ארצה להתייחס.

שילוב הצבעים בתמונה בין האפור, הקודר והאפלולי שקצת גורם לעצב כמו בתחילתו של החורף, ביחד עם הצבע הכחול הבוהק שמסמל חופש, לצד הצבע הלבן שמסמל את הטוב, הטוהר והשלום הם אלו שמסמלים את מצבה של מדינת ישראל מאז ועד היום, בדגש על עכשיו.

התמונה מייצגת את הדיסוננס בין הטוב והרע.

הקורונה גרמה לשסעים עמוקים שלא היו קודם לכן, היא גרמה למבול ולהרס בדומה לסיפור נוח, היא הציפה ריקבון, חושך, ענן גדול על כולנו שהוא הצבע הקודר בתמונה.

בניגוד לכך אני בוחרת להיאחז בצבעים האופטימיים של דגל ישראל. אני בוחרת להאמין במדינה שלנו, בדגל שלנו כמו אור בקצה המנהרה שיחייה את האופל והחושך וכך המצב ישתנה ויהיה טוב יותר.

הדגל הוא "האמונה" עבורי, ולכן הבחירה בתמונה הייתה כה טבעית.

הגב
אנונימית הגיב:

אפריל 9, 2021 בשעה 12:46 pm

להיות ישראלית – אורבניקה תל אביבית, גאווה כשהדגל מונף
אימה מול בן שמתחיל תהליך גיוס
הרס וצמיחה

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר