DA3_5386

2 מחשבות על “DA3_5386”

אבי דבוש הגיב:

ספטמבר 13, 2021 בשעה 6:20 pm

התמונות מדיר סניד מהדהדות את הסיפור של היווצרות רצועת עזה. רק לפני שנים מעטות גיליתי את הסיפור המורכב שגם עיצב את עיר הולדתי, אשקלון. בילדותי היו רק רמזים לכפר מג'דל שהקדים את העיר עד 1948. ידענו שיש "בתים של ערבים" והכרנו את החאן המפורסם עם מגדל המסגד, אבל אף אחד לא באמת דיבר איתנו על היישוב הפלסטיני שהתפתח כאן במשך מאות שנים.
הדבר שלא ידעתי הוא שמלחמת העצמאות לא סיימה את העניין. במג,דל נותרו אלפי פלסטינים תחת שלטון צבאי, עד לפקודת גירוש של משה דיין ב1951, במקביל לפיצוץ מסגדים ואתרים מוסלמיים באיזור. כלומר: לא מדובר רק בבריחה וגירוש תוך כדי המלחמה, אלא גם בגירוש מכוון לרצועת עזה שנים אחרי סיומה.
הקשר עם עזה תמיד היה מורכב. נולדתי ב1976 וגדלתי באשקלון והיא היתה העיר הגדולה שלנו. בכל בוקר יצאו ממנה עשרות אלפי עזתים, שבנו את בתינו ועיבדו את שדותינו. אבי שירת שנים ארוכות בעזה ועד האינתיפדה הראשונה היתה אשליה שהכיבוש נוח ונעים גם לצד הפלסטיני. הרי הם עובדים אצלנו, מקבלים מאיתנו בגדים משומשים ואפילו מתנה פה ושם לקראת החגים. האינתיפדה הראשונה גילתה לנו שטעינו ושגם העם הפלסטיני רוצה עצמאות.
עד 2006 הקשר עדיין התקיים. בשדרות בילו עזתים בשנים הטובות והפחות טובות. שרידי דיר סניד מהדהדים תקופה אחרת, שלא תחזור. הם גם יכולים להיות תקווה שנפקח עיניים להיסטוריה המאוד מורכבת של האיזור. לא מתוך גישת "סליחה שניצחנו", אלא הכרה שלצידנו ובתוכנו חי עם נוסף, דומה כל כך ושונה כל כך מאיתנו. ושגורל אחד (או אלוהים משותף אחד) שם אותנו כאן, והאתגר הזה לא יפתר רק בשעות נוספות של הדחקה.

הגב
אריאל עמית הגיב:

ספטמבר 17, 2021 בשעה 12:57 pm

שמים מבעד לצמרות הברושים
האם העצים יודעים?
שם אין חרדה שפולחת את האוויר
שום בלון ושום עפיפון
לא של משחק ולא של תבערה
שמים מבעד לצמרות העצים

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר