_DSC0995

Givat Ram, 2011

2 מחשבות על “_DSC0995”

גלי גרבלר-ריצ'לר הגיב:

ספטמבר 6, 2020 בשעה 10:14 am

ארונות הכרטיסיות היו הדבר הראשון שפגש המבקר בספרייה הלאומית החל משנת פתיחתה לציבור ב 1960 ועד לפני כעשור וחצי. הן ניצבו שורות שורות באולם היעץ. את מקומם הרוחני היום ממלא הקטלוג הממוחשב ואת מקומם הפיזי ממלאים שורות שורות של עמדות מחשב.
כל כרטיסיה הייתה מוקדשת לספר או לסדרה. אני נזכרת, עת עבדתי כסטודנטית בספרייה הלאומית, באולם קריאה כללי, בשעות שהייתה מקדישה מנהלת האולם- שלי בנבנישתי- לניסוח הכרטיסיות. היו אלו שעות בהן לנו לצוות היה מותר בקושי לנשום, כדי לא לפרוע את חוט מחשבתה. הכתיב היה חייב להיות ללא דופי. הניסוח היה מוכרח להיות תמציתי ומשקף. היו גם הוראות מדויקות כיצד מחזיקים מגירה כזו שכן כל מגירה הכילה מאות כרטיסיות והחזקה לא ראויה הייתה יכולה לגרום בטעות לשחרור הכרטיסיות.
הכלל היה שברגע שאיתר הקורא או העובד את המגירה הנכונה, היה עליו להוציא אותה ממקומה, להניחה על המשטח הנשלף בין כל כמה שורות, ולעיין בה כך. בזהירות, כמו תינוק על משטח החתלה. קורא או עובד שחרג מכך, ננזף.

הגב
אורית בולגרו הגיב:

ספטמבר 11, 2020 בשעה 10:39 am

הצילום הזה נלקח במסדרון האחורי, שאינו נועד למשתמש או למבקר, בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בגבעת רם.
תצלומה של אריאלי מציג שרידים של עולם שאבד עליו הכלח, במסדרון סתמי ומאובק; זהו לא שיר הלל להיכל ידע מפואר. הקטלוג, מרכז הידע של הספרייה הפך לשלד דינוזאורי ריק מתוכן. רהיט גדול, נטוש ומאובק, שנגרר לתחנת מעבר זמנית, לפני שייזרק לרחוב או יועבר לחנות עתיקות נוסטלגית. מגירות המידע שננטשו מזמינות מבט נוסטלגי על עולמן של ספריות; תיעוד של רגע שחלף מהעולם, רגע שבו מגירות המידע הוחלפו במאגרי המידע הדיגיטליים. עד לא מזמן זה היה ארון קודש. ובו היה צפון ידע שממוין לכרטיסיות, ומקוטלג לפי שדות ידע היררכיים ועקרונות סידור שרירותיים הוחלף בידע רשתי, קישורי וריזומטי -בו משימת הקטלוג הפכה לסיזיפית במיוחד. בתצלום בולט הצד המישושי של הידע – הגישה אליו דרך מגירות שהיד פותחת, וכך מבססת בעלות על ספרים שנרכשו ויושבים במשכנם. אולם כוורת המגירות שבתצלום אינה שלמה: כמה מגירות בה הוצאו, ופערו בה בורות.
התמונה הזו מעלה על הדעת, ספריה אחרת שנהגתה סביב 1900, ולבשה צורות שונות, ספרית מדעי התרבות של חוקר האמנות, אבי וארבורג, ספריה ציבורית שראשיתה בספרייה הפרטית של וארבורג. ספריה זו פונה לזכרון החזותי התרבותי והקולקטיבי מתוך הצטלבות של תחומי הידע. בספרייתו, למגירות הידע אין גבולות דיסציפלינריים ובמרכזם אובייקטים מן התרבות הפופולרית לצד יצירות אמנות, לשם הרחבת המתודולוגיה של חקר החזותי. ספרית מחקר מדעי התרבות סודרה בהתאם לתפיסות רב תרבותיות ומולטי דיסציפלינריות, בהן החזותי שייך לעולם תרבותי עשיר והוא אינו נפרד בשל גבולות הדיסצפלינה ממנה הוא בא. וארבורג מתנגד לעצם האפשרות של ידע מסודר במגירות עץ נפרדות.
תפיסה זו מעמידה במרכזה הבט שנראה ברמיזה מקרית בתצלום של אריאלי: בורות הידע או האינטרוולים של הידע, כך אף כנה וארבורג את תפיסתו לחקר החזותי- ״איקונולוגיה של אינטרוואלים״. לפי וארבורג, האינטרוואלים בין יחידות הידע, הן אלו שמבנים את המשמעות והזיקה ביניהן. הפער והמרווח מסמן משמעות, הוא אינו חלל ריק. כשחושבים על ספריה, לרב מדובר על שבחי המפעל האנושי שחוקר את הלא נודע, תצלומה של אריאלי מפנה מבט לחורים בכוורת הידע, לאינטרוולים של הלא נודע, שמחוללים את החיפוש אחר הידע.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר