כסאות אדומים באצטדיון, 2013

Givat Ram, 2013

3 מחשבות על “כסאות אדומים באצטדיון, 2013”

עירית אביר הגיב:

אוגוסט 16, 2020 בשעה 5:58 pm

טוליפים
כמה מרהיב הוא השדה הזה. שורות שורות של פריחה, שתולות בדיוק קפדני.
רק שבעצם, אין גבעות בהולנד, וגם הברושים והאורן הירושלמי לא ממש נפוצים שם.
פקעות של השכלה, של תרבות, של מדע, של הגות. נשתלו באדמות האוניברסיטה העברית. כשמה, נועדה לרכז את הגניוס היהודי, אור לגוים. הרבה מהן אכן נבטו ופרחו. ומאה שנים אחר כך, עננה כהה מכסה על הרקיע, מצלה על הספריה הלאומית, למשל, שאולי כבר אין בה צורך בשדותינו.

הגב
מ. ס. הגיב:

נובמבר 19, 2020 בשעה 6:04 am

איצטדיון נטול צופים מבטל את עצם זכות קיומו כי אינו מאפשר לאף אחד מהצדדים היריבים לנצח. המונומנטליות של איצטדיונים היתה מאז ומעולם מכשיר להנצחה במרחב של כוח (פוליטי, כלכלי, חברתי, גזעי ובדרך כלל גם מגדרי). כמו עצים, איצטדיונים אמורים לשדר יציבות, נצחיות, על-זמניות. כסאות הפלסטיק האדומים והזולים, שהשמש הישראלית החמה עתידה לעשות בהם שמות במהלך הקיץ, חושפים את הארעיות שממוקמת בלב היוהרה לנצחיות. ההתבלות הבלתי נמנעת של הכסאות לא תהיה תוצאה של הזנחה או התעלמות, כי היא היא המהות ממנו עשויה הנצחיות. ניתן לרגעים לחשוב שהצילום שלפנינו מורכב משני צילומים שונים, שהחלק התחתון של התמונה הודבק כמו מסך מתעתע לצילום נפרד של העצים שברקע, או שהעצים הם תמונה נפרדת שהוצמד לה צילום של הכסאות; שהשכפול המכני שבחלק התחתון מונגד לנצחיות וההילה של הטבע שבחלק העליון של הצילום. העצים שברקע מאפשרים אולי לרגע לשמר אשליה מנחמת של יציבות ונצחיות. אבל כבל הטלפון שבין העצים מונע את האמונה הנאיבית בנצחיותו של הטבע. מומנטו מורי.

הגב
אמנון סדובסקי הגיב:

מאי 15, 2021 בשעה 1:36 pm

האצטדיון בגבעת רם מזכיר את מצעד צה״ל שהיה כאן לפני כל כך הרבה שנים. קראו לו מצעד העשור כי הוא התקיים כשישראל היתה בת עשר, עוד לפני שנולדתי, אבל ראיתי המון תמונות וגם מספר סרטים. זה המקום שבו עשינו ספורט בילדותי בקייטנות האוניברסיטה, אי שם בשנות ה-70 עם החולצות והכובעים הצהובים, ואחר כך, כשהייתי בתיכון, הגעתי לכאן לתחרויות ספורט באליפות ירושלים. אפילו זכיתי במקום ראשון בקפיצה משולשת לכיתות ט׳ וי׳ פשוט כי האלוף היה חולה….
בהמשך עשיתי כאן הליכות מסביב לאצטדיון, ואחר כך הייתי עם התלמידים שלי, והיתה אפילו התחלה של חלום שהתמשש – משחקי הפועל קטמון הראשונים, בעונות של 2007 ו-2008….. והיום היא כבר בליגת העל!
לימים ישבתי כאן עם בתי: היא היתה האוהדת הצעירה ביותר של המועדון, בשנתו הראשונה, בשנתה הראשונה

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר