קרצייה בצנצנת, 2011

Givat Ram, 2011

2 מחשבות על “קרצייה בצנצנת, 2011”

ענת קציר הגיב:

ספטמבר 7, 2020 בשעה 10:32 am

יותר מאשר אנשים, דנה אריאלי מתעדת את העקבות והשיירים שהותירו אחריהם; המקומות שננטשו, הקהילות
והאנשים שנדחקו, לעיתים באלימות, מתוך הנוף החברתי שלנו – ׳נפקדים נוכחים׳.
היא לא מייפה את המציאות ולא משנה אותה. היא חופרת בפינות החשוכות של העבר הקולקטיבי שלנו ושל המרחב
שבו אנו חיים, הופכת את הבלתי נראים לנראים, ומציגה עדות המצטברת לכדי ארכיב עשיר ומרתק של כל החלומות
השבורים והערכים הנשכחים של הפרויקט הציוני. בישראל 2020 העדות הזו חשובה מתמיד.

הגב
רון הגיב:

דצמבר 20, 2020 בשעה 2:16 pm

ניתן לפרש את צילום אוסף הצנצנות בגבעת רם כדימוי של מצבנו האקטואלי בישראל בשנת 2020. בצילום מופיעות מספר צנצנות ממוספרות ומאובקות בגדלים שונים, שתיים מהן במרכז והיתר מוסתרות מאחור או בצד. על כל צנצנת מופיעה תווית ועליה מודפסות המילים "מדינת ישראל" ותחתיה בדפוס או בכתב יד Haemaphysalis Otophia, צירוף שמסמן מין של קרציות קטנות וחסרות עיניים. אין זה אלא אירוני שבצנצנות שעליהן מתנוסס שמה של מדינת ישראל בגדול, שמורות דגימות של סוג של טפיל, יצור החי על או בתוך יצור אחר, גדול יותר, ממנו הוא משיג הגנה, מזון ועוד, על פי רוב על חשבונו ותוך פגיעה בו. ניתן לחשוב על טפילים חברתיים רבים עליהם מדינת ישראל פורסת חסותה כיום, כמו האוכלוסייה החרדית שרובם עובדים ואינם משרתים בצבא, ומקבלים נתח שמן מכספי משלמי המיסים לטובת מוסדותיהם החינוכיים.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר