חדר מכונות עם כסא כחול, 2011

Givat Ram, 2011

מחשבה אחת על “חדר מכונות עם כסא כחול, 2011”

אסתר זנדברג הגיב:

אוקטובר 4, 2020 בשעה 12:29 pm

הצירוף "הפנטום הציוני" מזמין מראש תגובות קוטביות. מאחורי הכותרת משתרע פרויקט צילומי-אדריכלי של ההיסטוריונית וחוקרת האמנות הפרופ׳ דנה אריאלי ובו היא מנציחה עדויות מתפוררות לקיומה של האידיאולוגיה הציונית, ולמעשה את דיוקנה של המדינה, האזרחי והמיליטריסטי, וכל מה שביניהם. מאות התצלומים באתר יוצרים "רובד שנוכח-נפקד במרחבים הגיאוגרפים של המציאות הישראלית". או במילה אחת, פנטום. המונח פנטום, או רוח רפאים, משמש בדרך כלל לתיאור משהו ערטילאי. הפנטומים הציונים בפרויקט הם מוחשיים, וממשיכים להתקיים במצבי צבירה שונים גם אחרי "מותם". המסע הצילומי שנמשך כעשור, יוצא לאור בימים שבהם נדמה שכל מה שנמצא כאן ועומד עדיין על תילו יהפוך עד מהרה לפנטום.
לפרויקט הפנטום הציוני קדמו מסעות צילום של אריאלי ובו היא מתעדת בות "פנטומים" אדריכלים נאצים ופשיסטים באירופה ובמזרח הרחוק, שרידי בונקרים צבאים, מבני שלטון, מוזיאונים וכדומה, בסגנונות אדריכלים הנקשרים למשטרים הללו. הפנטומים, שרבים מהם עומדים על תילם ולמרבה התסכול מרהיבים ביופים, הם אמצעי למחקר של אריאלי על קשרי הגומלין שבין אדריכלות, אמנות, חברה ופוליטיקה במשטרים דיקטטורים. כמו בפרויקטים הקודמים, גם בזה הנוכחי התצלומים יפים, מה שמחדד עוד יותר את המסרים הגלויים והסמויים. הם נחלקים לקטגוריות שהמכנה המשותף להן הוא ריקנות ודוק של עצב, נוסטלגיה וביקורת. בין אם אלה צילומים של מפעלים או בסיסי צבא, קמפוסים אקדמים או חללי הנצחה, בין אם המבנים המצולמים ננטשו או שהם (עדיין) פעילים.
את תשומת הלב המיידית משכו הפנטומים בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ברקע סגירתה של הספריה הלאומית. מצלמתה של אריאלי משוטטת ברחבי הקפוס, ומתעכבת בעיקר על הקרביים שבתוך המבנים ופחות על הארכיטקטורה הגלויה שלהם. מסדרונות חשוכים, מגדלי-מגירות שנראים כשיכונים המיועדים לפינוי בינוי, פוחלץ מרופט של תנין יאור שניצב מעל ספרי גיאוגרפיה נושנים, שורה של צנצנות במעבדה, אולי סודית, המכילות דגימות של חידקים. על כל אחת מהן מודבק פתק אחיד ועליו מתנוססת הכתובת "מדינת ישראל". מפגיני בלפור לא היו יכולים לנסח את זה יותר טוב. באווירת הנכאים שמסביב -הצילומים נעשו בחורף, לבטח במכוון- גם קבוצה של כוורות תמימות בתוך חורשת אורנים בקצה הקמפוס מזכירות מצבות. יותר מאשר תעוד, זהו הספד. הצילומים יודעים יותר טוב.

* אסתר זנדברג, סביבה, פורסם ב״הארץ״, 10.9.2020

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר