סבך, 2012

Givat Ram, 2012

שלומית נעים נאור הגיב:

ספטמבר 9, 2020 בשעה 6:57 pm

אבא ואמא שלי הכירו אחרי פיגוע. אבא היה סטודנט לתואר שני באוניברסיטה העברית. הוא ישב בקפיטריה. תיק העור עב המסמכים לימינו. נכנסה חברה ללימודים לקפיטריה, אבא העביר את התיק לצד שמאל. כך ניצל. הפיגוע הראשון באוניברסיטה העברית התרחש ב1968 בגבעת רם. אבא היה מלא רסיסים, לימים גילה שגם איבד את שמיעתו באוזן אחת וסבל מטינטון באוזן השניה. אמא היתה האחות שטיפלה בו בבית החולים הדסה עין כרם, לשם פונה. חתונתם היתה לשם דבר. בפי האתון – בטאון הסטודנטים התלוצצו שאש"ף הם השדכנים. עד יומו האחרון סבל אבי מהרסיסים שבגופו ומאובדן השמיעה. מסלול חייו הוסט. אך כך הוא פגש את אימי. כך באנו אנו לעולם. סבך המחשבות הזה מוביל אותי אל הסבך הירוק אפרפר הזה שנמצא במרכז התמונה. הוא אינו נותן לי פשר או דרך מוצא. הוא מציע לי נחמה.

הגב

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר