כיסאות אדומים באיצטדיון מושלג, 2013

Givat Ram, 2013

מחשבה אחת על “כיסאות אדומים באיצטדיון מושלג, 2013”

מיכל הגיב:

אפריל 7, 2022 בשעה 1:17 pm

צילום האצטדיון תפס אותי במיוחד. לפני פחות מחודש, נסעתי עם אחותי בירושלים (דבר שאני מנסה להימנע ממנו באופן כללי), הסתכלתי שמאלה מהחלון והבחנתי ששינו את האצטדיון. אפילו אמרתי על זה משהו לאחותי, שדי התעלמה מהאמירה שלי וכך פשוט המשכנו בדרכנו. הצילום לוקח אותי כמה שנים לאחור, לנקודת זמן שבמובן מסויים ניתן לומר שהדחקתי או אפילו מחקתי.
באצטדיון זה, במשך כמה שנות נעורים משמעותיות הייתי רצה, או יותר נכון מנסה לסחוב את עצמי קדימה, ולעמוד בקצב. שם גם התקיימה הבגרות שלי בחינוך גופני, בה כמובן נכשלתי בכמה תחנות.
אותם שיעורים, באצטדיון או מחוצה לו, הצליחו להשניא עליי פעילות גופנית. הוא זכור לי כמקום בו אני נמדדת בחוסר המסוגלות שלי, בכישורים הלוקים בחסר שלי.
לא זאת בלבד, בתצלום האצטדיון מושלג. אך האמת היא, שהאצטדיון עטוף בשרידים של שלג. במה שהיה פעם מעטפת לבנה יפה שכיסתה את עירי, אבל מה שנותר ממנה לאחר מספר ימים הן יריעות נמסות, שלוליות, לרוב גם שחורות, שרק ממתינות לאדם הבא שיחליק עליהן.
יחד עם זאת, משהו בתמונה מעורר בי תחושת נוסטלגיה מרירה-מתוקה. גוון הכיסאות ומשטח הריצה, מחלקים את הצילום ל3 חלקים- מושבי הצופים, שטח ביניים ומסלול הריצה. כשאני מתובבנת בצילום אני בנקודת המבט של הצופה, יושבת בכיסא. המורה לחינוך גופני כבר לא נוזפת בי על כך שאיני מתאמצת מספיק, ואני כבר יודעת
שאני כן מסוגלת.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר