בית שמש, 2019

Beit Shemesh, 2019

מחשבה אחת על “בית שמש, 2019”

אבי קפלן הגיב:

אוקטובר 6, 2020 בשעה 12:04 pm

דנה – הצצתי, ופגעת.
תגובה ראשונית מהבטן: החיבור שלי היה מיד לגשטאלט, גם אם במעבר שני, ושלישי, ורביעי, דימויים ספציפיים בתוך המערך נגעו בנימות הוויה נוספות.
בגשטאלט, המלאכותי בתוך הטבעי היכה בי בעצמה. הבטון והברזל שמיקמת כך שהם מיד מושכים את העין להתמקד בגבולות הקשים (והמדומיינים) שפתאום נוצרו בתוך הירוק העוטף.
מה אכפת לחיות הבר שיש שלט ״גבול לפניך״? פנטום. אבל אכפת להן אם פתאום עומדת לה גדר תלתלים שחוסמת את הנתיב בתוך שטח המחייה שלהן – פנטום שהפך למציאות קונקרטית. איך שלמת הבטון והמלט, שהפכה חורבות, רובצת לה בעליבותה בעוד סביבתה הסבלנית מתגברת עליה איטית. הכוחות המושכים ודוחפים, הנחרצות והחדות, ״אנחנו כאן״ ״הכובשים״ ״היתד״ ״לנצח נצחים״ ״פנו דרך״ ״פנו שטח״ ״מיד״ ״לא נשכח״, לעומת עיגוליות מגוונת, זורמת ומתמידה…
כאשר הבנתי שהלינק ציבורי וראיתי שאחרים מגיבים לתמונות – שיתפתי עם חבר קרוב שהוא אמן חזותי שעוסק גם קצת בצילום, וגם הוא התרשם עמוקות, ושוחחנו על כך מספר פעמים. התמונה האהובה עליו היא ״בית שמש 2019״, זו עם קיר השפריץ, השמיכה המגולגלת בצד, ואותיות הגרפיטי. הוא התרשם מאד מהפריימינג ומיצוב האובייקטים אלה מול אלה שמוליכים את העין דרך הסיפור. פנטום הציונות!

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר