באר שבע, 2019

Be'er Sheva, 2019

3 מחשבות על “באר שבע, 2019”

efrat baruchi הגיב:

ספטמבר 2, 2020 בשעה 7:33 am

תאריכים אונסים עונות. יש נקודה בסוף. זו אותה אחת של התחלה
.
אני אוחזת בהגה, רחוקה כבר ארבעים דקות מהבית, צלילי מחשבות צפים בראש שלי ואפילו רדיו לא הדלקתי. אני ממהרת לאט קדימה, זה טבעו של הזמן: אין לו מוצא ולא מטרה אך יש לו כוון. ף.הת.חל.ה.סופ.התח.לה.סופה.תחל.הסו … שלוש סופהתחלות
.
נעל בהתחלה תמיד לוחצת
.
אנשים חסרי חוש הומור מסוכנים לעצמם
.
אין לי מושג איך הגעתי לכאן
.
יש נקודה בסוף
.
התחלה</p></p>

הגב
יעל דקל הגיב:

ספטמבר 2, 2020 בשעה 10:53 am

זאת עוצמה. מים מן הסלע; מים במדבר; סלע נטוע באוויר. נדמה לי שבתחילה (2013? אי-אז) לא ראו את הצינורות החלודים שמחזיקים את הסלע. הרגשנו את העוצמה, או יותר נכון את הניסיון להעביר תחושה של עוצמה, דרך קריאת תגר על חוקי הטבע ודרך החיבור (הנדוש, הקיטשי בעיני) למקורות, למיתולוגיה.
ועכשיו? עכשיו רואים את הברזל החלוד. ונשאר הרושם: רושם של רושם של עצמה.

הגב
עומר ארמוזה הגיב:

אוגוסט 10, 2021 בשעה 5:02 am

מה ששבה את לידי בתמונה היא העובדה שמישהו עשה שימוש בכל החומרים הרגילים: מים, אבן, צמחייה… וכך הצליח ליצור משהו יוצא דופן, שמשנה את החוקרים, שאחרי שעושים אותי פתאום הכל נהייה הגיוני, זו נעשת אופציה רלבנטית.
אבל אני לא מתחבר אל המזרקה הזו, שכן אני לא חושב שהיא משפיעה על סביבתה, ובמקום היא מרגישה לי כמו נטע זר… אני מרגישה שהיא לא משיגה אפקט מעבר לעצמה.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר