אדית זק, דור שני, 2017

Idit Zack, Second Generation, 2017

מחשבה אחת על “אדית זק, דור שני, 2017”

בילי לניאדו הגיב:

ספטמבר 20, 2020 בשעה 10:39 am

עולם הקריסטלים

זהו עולם שהיה ואיננו עוד
מיצגיו ואוהביו ברובם כבר עזבו אותנו לפני כמה שנים
ואנחנו נשארנו יתומים מהם ומתרבותם
לא מעזים ליהנות מהם
מתייחסים אליהם קצת בציניות.
מיצגיו, הורינו הניצולים, רצו לחזור באמצעותם לבתים שאיבדו לפני השואה
וביקשו את הסימפטיה שלנו לכך
אבל אנחנו לא נענינו להם. הערצנו את המודרניות
בשבילנו הם היו סמל הגלות
וכשהגיעו אלינו בירושה הסתרנו אותם במחסן או בעליית הגג
היום הכלים הללו הם ה"עדים"
לאותו דור נפלא ששרד את השואה, קם על רגליו כעוף החול והשתקם בארץ המובטחת
אבל תמיד נשאר מחובר למשפחתו שנשרפה על אדמת אירופה וזכר אותם בלילות חסרי שינה של בכי וכאב.
ולכן חמימות פושטת בגופי כשאני רואה את תמונת הקריסטלים הזו המונחים על מפית הקרושה הפולנית כל כך
כי הם מזכירים לי את אמא שאהבה כל כך קריסטלים ומילאה את מזנוניה במפיות קרושה, ותמיד סיפרה לי על הקריסטלים היפים שקנתה בפראג ושמרה עליהם מכל משמר באוניה בדרכה ארצה בשנת 1949, כשאני ברחמה, ובת דודתי התינוקת שעלתה עם הוריה ארצה כמה שנים אחרי, שברה את כולם ושברה את ליבה (סוג של "קריסטל נאכט" – ליל הבדולח?).
ואישית אני מתחברת לוואזה שבתמונה, שכמוה קיבלתי מתנה מאמא ז"ל ואני שומרת עליה כבבת עיני
נהנית להקיש עליה בקצה האצבע ולשמוע את צלילה העדין המזכיר עולמות אחרים, רחוקים

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר