בניין הפלנטריום, 2011

Givat Ram, 2011

מחשבה אחת על “בניין הפלנטריום, 2011”

Yael Eylat Van-Essen הגיב:

ספטמבר 23, 2020 בשעה 6:26 pm

הצילום של המבנה הנטוש והשלט המתריע עליו כמבנה מסוכן, אינם מסגירים את מה שהתרחש בתוכו בעבר. אני זוכרת את הביקור הראשון שלי כילדה בבניין זה ששימש כפלנטריום ואת תחושת הקסם שחוויתי עם כיבוי האורות וההקרנה של תנועת הכוכבים בעונות שונות של השנה. כמו כן אני זוכרת את הניסיונות לאתר את שביל החלב ואת הדובה הגדולה והקטנה שהיוו נקודות אחיזה במרחב הבלתי נתפס שנגלה על כיפת המבנה. למרות שביליתי רבות בגבעת רם גם שנים מאוחר יותר, לא זכור לי שנתקלתי שוב במבנה הזה, או לפחות לא קישרתי אותו עם החוויה הקסומה שעברתי בו כילדה. מיקומו הצדדי והצניעות האדריכלית של המבנה שנטמע בתוך סבך הצמחיה המקיפה אותו, הותירו אותו מנותק ונשכח.
ההיסטוריה של הפלנטריום בקמפוס של גבעת רם, ולא פחות מכך תכנונו העתידי, משקפים במידה רבה את הטרנספורמציות הערכיות שעבר הפרויקט הציוני במהלך השנים. הפלנטריום שנחנך עוד בשנת 1956, במקביל למבנים מרכזיים שהוקמו באותה עת בקמפוס, נבנה במקביל לפלנטריומים רבים שנבנו ברחבי העולם בתקופה של המרוץ לחלל בו לקחו חלק המעצמות הגדולות. ישראל, באותו הזמן, שאפה לבנות תשתית איכותית למחקר מדעי והאוניברסיטה הקצתה לאגודה הישראלית לאסטרונומיה את השטח שעליו הפלנטריום הוקם כביטוי לחשיבות המחקר בתחום זה במסגרת הקמפוס ההולך ונבנה. כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1962, הועבר אל הפלנטריום בגבעת רם הטלסקופ ששימש את אלברט איינשטיין במחקריו המדעיים כאקט סימבולי לציון העוגן המדעי לפעילותו. אולם שנים אחר כך, עם צמצום פעולתה של האגודה באתר זה, התפתח מאבק נדל"ני, בין הנהלת האוניברסיטה והאגודה לאסטרונומיה על הבעלות על שטחו של המבנה שננטש והחל כתוצאה מכך להתפורר בהדרגה. עם נטישת המבנה, נשכח וננטש בבניין הטלסקופ המקורי של איינשטיין. זהות מכשיר שנמצא במקרה במבנה בשלב מאוחד יותר אומתה רק לאחר השוואתו עם צילומים מארכיון איינשטיין והוא נדרש לתהליך מורכב של שיחזור.
המרחב הנטוש של הפלנטריום עומד לעבור תהליך של התחדשות. ממשלת ישראל החליטה בשנת 2012 על בניית מוזיאון להנצחת שמו של אלברט איינשטיין. מוזיאון זה, שעדיין לא נקבע מועד להקמתו למרות שכבר עבר כמעט עשור מאז ההחלטה לבנותו, אמור להכיל מרכז מבקרים וכן מרכז מחקר למורשתו של איינשטיין אשר יכיל את ארכיונו האישי. בימי חייו היה איינשטיין חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית ויושב ראש המועצה האקדמית שלה אך בחר לא להשתקע בארץ ולהשתייך אליה באופן פעיל יותר. יחד עם זאת הוא הקדיש את עזבונוו לאוניברסיטה כמחווה הקושרת את מורשתו המדעית עם זו של האוניברסיטה. אולם, המשמעות של קבלת העיזבון חורגת מההיבטים המדעיים והערכיים. בזכות הבעלות על כתביו ועל הזכות לשימוש בדיוקנו של איינשטיין, נהינת האוניברסיטה מתמלוגים בסדרי גודל של מליוני דולרים בשנה המהווים מרכיב חשוב בהכנסותיה. מיותר לציין כי הקמת מרכז מבקרים העוסק במורשתו של איינשטיין, יתרום ככל הנראה להגדלת התמלוגים. למרות שבפרוגרמה האדריכלית של המוזיאון (בתכנון ארד-סימון) מעטפת המבנה כמעט ואינה צפויה להשתנות, הקשר של המבנה לסביבה יעבור שינוי משמעותי. המבנה שהיה חלק מהקמפוס המתוחם של האוניברסיטה, מתוכנן במתכונתו החדשה להוות חלק משדירת המוזיאונים של ירושלים. בכך תנוכס המורשת האינטלקטואלית והמדעית של איינשטיין לנראטיב הלאומי הישראלי. חלון שיפתח בחזיתו המזרחית של המבנה, יכוון לכנסת ישראל ולכיוון העיר העתיקה. אין זה אלא סימבולי שהרחבת המבנה שבמקור עסק בחקר התופעות שבשמיים, יתבצע באמצעות חפירת מפלסים מתחת לאדמה.

הגב

להגיב על Yael Eylat Van-Essen לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר