עין כרם

Ein Kerem, 2017

מחשבה אחת על “עין כרם”

מרדכי טננהאוז הגיב:

ספטמבר 22, 2020 בשעה 7:05 pm

כשאני באתי לחנך וללמד בעין כרם (בדיוק לפני 50 שנה) המקלט הזה הוקם בקצה הצפוני של הישוב הקטן שמנה אז כי 70 תלמידי פנימייה וכ-25 אנשי צוות – מדריכים, אמהות בית, עובדות מטבח ושירותים ומורה אחד – אני. (המורה השני גר בכפר בזכות אשתו -שהיתה אם בית)
אז חשבתי לעצמי שחבל לא להקים אותו במרכז הכפר, ליד חדר האוכל, כך שלכולם תהיה גישה קלה ומיידית אליו. איזו מחשבה נטולת מעוף ואופטימיות הייתה לי אז. בינתיים הכפר גדל, התפתח והתפשט לכל הכיוונים והמקלט ממוקם כעת בדיוק במרכז הכפר. יש לי זכרונות רבים הקשורים למקלט הזה. כמעט בכל שישי בערב, אחרי שאכלנו את העוף של מזל (ראש צוות המטבח) היינו נפגשים הדיירים ונספחים מבחוץ למסיבות שירה וריקודים. אני זוכר בערגה את המפגשים האלה שממש עזרו לי לעבור את המטמורפוזה מעולה חדש ( 4-5 שנים בארץ) לישראלי המדבר ומתנהג באופן ישראלי לחלוטין.זיכרון אחר (קצת טראומטי) – בתאריך 06. 10. 73 עם השמעת צפירות אזעקה לקראת השעה 14:00, התאספנו כל דיירי הכפר ליד המקלט, כל אחד עם הטרנזיסטור ליד האוזן, פנים מודאגות, אוירה קשה, עד שג'יפ מאובק הגיח בבמעלה הכביש עם קצין שזעק את שמי, התארגנתי, נשקתי לאשתי, נופפתי לשלום לאנשי המקלט והלכתי.
היום, 20 שנה שאיני נמנה עם דיירי הכפר, קשה לי לתאר את מהלך חיי ללא אותם 30 שנה של חיים כמורה, כמחנך וכמדריך נערים ונערות בעין כרם. אני גם סבור שלשמחתי ולשמחת האנשים שסביבי, האדם שבי התמלא בתוכן ותכונות רצויות הודות לחיי בכפר הזה ולאווירת המעשיות והשליחות בה עבדתי וחייתי. תודה מקרב לב למקום, לאנשיו ולשלושים המחזורים של תלמידים ותלמידות שכל אחד מהם השאיר חותם על חיי ואני מקווה שחותמי חבוי ופועל בכל אחד מהם.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם

אימייל

אתר